בן אאיס נ' אבי וקס שיווק מוצרי בניה בע"מ

פסק - דין

לפניי שלוש תביעות שטריות, אשר עניינן 16 שיקים בסכום כולל של 757,400 ש"ח, המשוכים מחשבונות של צדדים שלישיים שונים, אשר נמסרו לתובע, לגירסתו, על ידי הנתבע 4 (להלן: "הנתבע") בתמורה להלוואה שנתן לו (להלן: "השיקים") ותביעה שכנגד.

הרקע העובדתי וטענות הצדדים

1.התובע מחזיק בשיקים, המשוכים על ידי צדדים שלישים, לפקודת חברה "אבי וקס בע"מ" ומוסבים על ידי חברה זו, אשר אין חולק בין הצדדים כי אינה רשומה כלל ברשם החברות. עם זאת, הנתבעות 1 - 3 (להלן: "הנתבעות"), אשר שמן, כולל את השם "אבי וקס", הינן חברות פעילות ובבעלותו המלאה של הנתבע.

2.התובע טוען בכתב התביעה כי הנתבע סחר לו את השיקים בתמורה להלוואה שנתן לו. לטענת התובע, חלק מהשיקים הוצגו לפירעון, אך חוללו בשל סיבות שונות. יתר השיקים, משוכים מאותם חשבונות מהם נמשכו השיקים שחוללו, ולכן, מטבע הדברים, יחוללו אף הם, ולכן הוא פטור מליתן הודעת חילול בגינם.

3.התובע טוען כי מאחר ולא רשומה ברשם החברות חברה בשם "אבי וקס בע"מ", הרי שהנתבעות, אשר בבעלות הנתבע, אחראיות כלפיו ביחד ולחוד "שעה שלא ברור לפקודת מי מהנתבעות נמשכו השיקים" (סעיף 13 לכתב התביעה).

4.התובע טוען כי הנתבע הוליך אותו שולל ורימה אותו, בכך שיצר מצג שווא כי קיימת חברה בשם "אבי וקס בע"מ". עוד טוען התובע כי מעשיו של הנתבע עולים כדי תרמית בהתאם להוראות סעיף 56 לפקודת הנזיקין, שעה שהנתבע ידע בעת משיכת השיקים, כי הם יחוללו בשל העובדה שנמשכו מחשבונות מוגבלים ו/או חשבונות שנסגרו מזה זמן רב. כמו כן, טוען התובע, כי הנתבע הוליך אותו שולל ורימה אותו בכך שהציג כלפיו מצג שווא ולפיו חברת "אבי וקס בע"מ", באמצעותו, הסבה לו את השיקים.

5.התובע מוסיף וטוען כי בנסיבות המקרה דנן, יש מקום להרים את מסך ההתאגדות מעל לנתבעות ולחייב את הנתבע באופן אישי בגין מחדליו ומעשיו.

6.מנגד, טוענים הנתבעים, כי שמן של כל אחת מהנתבעות נעדר הן מפני השיקים והן מגב השיקים. יתרה מכך, התובע אינו הנפרע ואין הוא בגדר אוחז, וכל שכן אינו אוחז כשורה.

7.בנוסף, טוען הנתבע, כי רק הוא מוסמך לחתום בשם הנתבעות וחתימתו כלל אינה מופיעה על גבי השיקים. הנתבע מוסיף וטוען כי אף אחת מהחתימות המתנוססות על גבי השיקים איננה חתימתו.

8.זאת ועוד, טוענים הנתבעים, כי כל שצירף התובע לעניין הסכום הנתבע הינו צילומי שיקים, אשר על אף אחד מהם לא מתנוסס שמו של מי מהנתבעים. לאחר שצורפו צילומי השיקים, ניתן לראות שהוסבו על ידי התובע בהיעדר פרטיו או חתימתו על השיקים.

9.ביום 6.4.08 הוגש כתב תביעה שכנגד על הסך של 348,717₪ ע"י הנתבעים בתביעה העיקרית כנגד התובע, במסגרתו טוענת התובעת שכנגד 1 כי הנתבע שכנגד, שהיה בתקופה הרלוונטית קבלן בנין, הזמין ממנה במועדים שונים סחורה באשראי.

10.לגירסתה של התובעת שכנגד 1, הנתבע שכנגד חב לה באופן אישי סכום קרן של 239,000 ₪ כאשר לצורך פירעון החוב הנ"ל מסר הנתבע שכנגד סדרה של 10 שיקים אישיים שלו ע"ס 20,000 ₪ כל אחד. השיק הראשון נפרע ואילו השיק השני הוחזר בהערה "מוגבל" בשל כך לא הפקיד התובע שכנגד את יתר השיקים. בנוסף לכך, מסר הנתבע שכנגד שיקים נוספים על חשבון חובו ואשר חזרו בהערה: "א.כ.מ" או "נ.ה.ב" בסכום קרן של 59,000 ₪.

11.בנוסף, טוענים התובעים שכנגד, כי הנתבע שכנגד ערב באופן אישי לחובות אותן צברו החברות שבבעלותו, אשר לא נתבעו במסגרת תביעה זו מאחר ולגירסת התובעים שכנגד נעדרות כל רכוש.

דיון

נטל ההוכחה בטענת זיוף

12.כאמור, הנתבע טוען כי חתימתו איננה מופיעה על אף אחד מהשיקים, בין בעצמו ובין עבור אחת מהנתבעות. ודוק - כאשר נתבע כופר בחתימתו על שטר, נטל הראיה להוכחת אמיתות החתימה מוטלת על כתפיו של התובע (ראה לעניין זה: "כאשר אמיתותה של חתימה שנויה במחלוקת, זה טוען כי זויפה וזה טוען כי אמיתית היא, המסתמך על החתימה חייב בהוכחת אמיתותה שכן על יסוד חתימה אמיתית בלבד יוכל להוציא מחברו." יואל זוסמן, בספרו "דיני שטרות" (מהדורה שישית-הדפסה שניה) עמוד 50.

13.וראה בענין זה גם ספרו של כבוד השופט בר-אופיר, "סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה", מהדורה שמינית, 2006, בעמוד 244 כדלקמן: 

"בתביעה המבוססת על שטר נטל ההוכחה הוא בדרך כלל על נתבע הטוען לאי חבותו על פי השטר ומשום כך עליו להתחיל בהבאת ראיותיו, אלא אם כן הוא טוען שהחתימה המופיעה בשטראיננה שלו... כאשר הנתבע טוען לא חתמתי, רובץ על התובע נטל הראיה שהנתבע אכן חתם על השטר (ע"א 232/77 רוזנברג נ' עמנואל אברמוב פד"י לב'(2) 197, 199, 201 ובמילים אחרות: לאחר שהנתבע כופר בחתימתו על השטר, על התובע להוכיח את אמיתות החתימה (ע"א 316/79 חמדן נ' ליאני ואח') פד"י לד'(2)314). כלל זה נובע מכלל רחב יותר שלפיו נטל השכנוע להוכחת על מרכיביה של התביעה מוטל על תובע. חתימת הנתבע על המסמך הרלבנטי חיונית היא להוכחת חבותו לפי המסמך והיא בגדר "עמוד התווך" של התובענה. לנוכח הכלל האמור חייב התובע לשכנע כי החתימה על המסמך הינה חתימתו של הנתבע"(ע"א 5293/90 בנק הפועלים נ' שאול רחמים פד"י מז(3) 240, 261.